According to Reb Menachem Mendel of Rimanov (1745–1815), the Tuesday of the week of Parshat Beshalach, one should read the verses describing God’s gift of the Manna in the wilderness with hope and confidence that God will provide for you as He provided for the children of Israel some 3,400 years ago. The result, very often, is that your livelihood is taken care of by Heaven. Hint: it always helps to get a job first!
The verses should be read in the traditional way, twice in the original Biblical Hebrew and once in translation, preferably the Aramaic translation. We’ll try to accommodate below, and also include an English version just to be on the safe side, but we believe that any effort one would endeavor should go a long way to furnish livelihood, especially should one seek employment.
Torah
ששי יא וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: יב שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָֹר וּבַבֹּקֶר תִּשְֹבְּעוּ-לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם: יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל-הָאָרֶץ: טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה-הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה’ לָכֶם לְאָכְלָה: טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ: יז וַיַּעֲשֹוּ-כֵן בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ לָקָטוּ: יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר: כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה: כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס: כב וַיְהִי | בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִֹיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר vw שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַה’ מָחָר אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר: כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ: כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַה’ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה-בּוֹ: כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: ס כח וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה עַד-אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: כט רְאוּ כִּי-ה’ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ | אִישׁ תַּחְתָּיו אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: ל וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְֹרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן | יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה’ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶל-מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת: לה וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת-הַמָּן אָכְלוּ עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: לו וְהָעֹמֶר עֲשִֹרִית הָאֵיפָה הוּא: פ
Unkelus
יא וּמַלֵּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: יב שְׁמִיעַ קֳדָמַי יַת תּוּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מַלֵּיל עִמְהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָּא תֵּיכְלוּן בִּישְֹרָא וּבְצַפְרָא תִּשְֹבְּעוּן לַחֲמָא וְתֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן: יג וַהֲוָה בְּרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת שְֹלָיו וַחֲפַת יַת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוָה נַחְתַת טַלָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא: יד וּסְלֵיקַת נַחְתַת טַלָּא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעֲדַק מְקַלֵּף דַּעֲדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא: טו וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְֹרָאֵל וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי מַנָּא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָה הוּא וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן הוּא לַחֲמָא דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל: טז דֵּין פִּתְגָמָא דִי פַקֵּיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵּיהּ גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ עוּמְרָא לְגוּלְגַלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְּבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵיהּ תִּסְבוּן: יז וַעֲבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וּלְקָטוּ דְאַסְגֵי וּדְאַזְעָר: יח וְכַלוּ בְעוּמְרָא וְלָא אוֹתַר דְּאַסְגֵי וּדְעַזְעָר לָא חֲסָר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ לְקָטוּ: יט וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא: כ וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גוּבְרַיָא מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא וּרְחֵישׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגִיז עֲלֵיהוֹן משֶׁה: כא וּלְקָטוּ יָתֵיהּ בִּצְפַר בִּצְפַר גְּבַר כְּפוּם מֵיכְלֵיהּ וּמַה דְּמִשְׁתָּאֵר מִנֵּיהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָשָׁר: כב וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחֲמָא עַל חָד תְּרֵין תְּרֵין עוּמְרִין לְחָד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִישְׁתָּא וְחַוִּיאוּ לְמשֶׁה: כג וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִי מַלֵּיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יַת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵיפָא אֲפוּ וְיַת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשְׁלָא בַּשִׁילוּ וְיַת כָּל מוֹתָרָא אַצְנִעוּ לְכוֹן לְמַטָרָא עַד צַפְרָא: כד וְאַצְנָעוּ יָתֵיהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דִי פַקֵיד משֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵיהּ: כה וַאֲמַר משֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵיהּ בְּחַקְלָא: כו שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטוּנֵיהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵא בֵיהּ: כז וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקָט וְלָא אַשְׁכָּחוּ: כח וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסַרְבִין לְמִיטַר פִּקּוּדַי וְאוֹרַיְיתָי: כט חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יֵהָב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֱנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֱנַשׁ מֵאַתְרֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: ל וְנָחוּ עַמָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: לא וּקְרוֹ בֵית יִשְֹרָאֵל יַת שְׁמֵיהּ מַנָּא וְהוּא כְּבַר זְרַע גִּידָא חִיוַר וְטַעֲמֵיהּ כְּאַסְקְרִיטַוָּן בִּדְבָשׁ: לב וַאֲמַר משֶׁה דֵּין פִּתְגָמָא דִּי פַקֵיד יְיָ מְלֵי עוּמְרָא מִנֵּיהּ לְמַטָּרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְּיֶחֱזוּן יַת לַחֲמָא דִּי אוֹכָלִית יַתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יַתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם: לג וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוּחִית חֲדָא וְהַב תַּמָּן מְלֵי עוּמְרָא מַנָּא וְאַצְנַע יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן: לד כְּמָא דִי פַקֵּיד יְיָ לְמשֶׁה וְאַצְנְעִינֵיהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטָּרָא: לה וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל אֲכָלוּ יַת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דַּעֲלוּ לְאַרְעָא יְתֵיבָתָא יַת מַנָּא אָכְלוּ עַד דַּאֲתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן: לו וְעוּמְרָא חָד מִן עַשְֹרָא בִּתְלַת סְאִין הוּא:
English
Orthodox Jewish Bible (OJB)
11 And Hashem spoke unto Moshe, saying,
12 I have heard the telunnot Bnei Yisroel; speak unto them, saying, At twilight ye shall eat basar, and in the boker ye shall be glutted with lechem; and ye shall know [by experience] that I am Hashem Eloheichem.
13 And it came to pass, that at erev the quails came up, and covered the machaneh; and in the boker there was a layer of tal (dew) about the machaneh.
14 And when the layer of tal evaporated, hinei, upon the surface of the midbar there lay thin flakes, as thin as a layer of kfor (frost) upon ha’aretz.
15 And when the Bnei Yisroel saw it, they said one to another, Mahn hu (What is it?) For they knew not mah hu (what [is] this). And Moshe said unto them, This is the lechem which Hashem hath given you to eat.
16 This is the thing which Hashem hath commanded, Gather of it every man according to his eating [need], an omer per person, according to the number of your nefashot; take ye every man for them which are in his ohel.
17 And the Bnei Yisroel did so, and gathered, some more, some less.
18 And when they did measure it by the omer, he that gathered much had nothing extra, and he that gathered little had no lack; they gathered every man according to his eating [need].
19 And Moshe said, Let no ish leave of it until boker.
20 Notwithstanding, they paid heed not unto Moshe; but some left part of it until boker, and [the leftovers] bred tola’im (worms), and stank; and Moshe was angry with them.
21 And they gathered it every boker, every man according to his eating [need]; and when the shemesh grew hot, it melted.
22 And it came to pass, that on yom hashishi they gathered twice as much lechem, two omers for one man; and all the nesi’im of the Edah came and told Moshe.
23 And he said unto them, This is that which Hashem hath said, Tomorrow is a Shabbaton (day of rest), Shabbos Kodesh unto Hashem; bake that which ye will bake today, and boil that ye will boil; and that which remaineth over lay up for you for mishmeret (for keeping) until boker.
24 And they laid it up, saving it until boker, as Moshe commanded; and it did not stink, neither was there any infestation therein.
25 And Moshe said, Eat that today; for today is a Shabbos unto Hashem; today ye shall not find it in the sadeh.
26 Sheshet yamim ye shall gather it; but on the yom hashevi’i, which is Shabbos, in it there shall be none.
27 And it came to pass, that there went out some from HaAm on the yom hashevi’i to gather, and they found none.
28 And Hashem said unto Moshe, How long refuse ye to be shomer over My mitzvot and My torot?
29 See, that Hashem hath given you the Shabbos, therefore He giveth you on yom hashishi lechem for two days; abide ye every man in his place, let no man go out from his place on yom hashevi’i.
30 So HaAm rested on yom hashevi’i.
31 And Bais Yisroel called the shem thereof Manna; and it was like coriander seed, lavan (white); and the taste of it was like flat cakes fried in devash.
32 And Moshe said, This is the thing which Hashem commandeth, Fill an omer of it to be mishmeret (kept) for your dorot; that they may see the lechem wherewith I have fed you in the midbar, when I brought you forth from Eretz Mitzrayim.
33 And Moshe said unto Aharon, Take a jar, and put an omer full of manna therein, and lay it up before Hashem, to be kept for your dorot.
34 As Hashem commanded Moshe, so Aharon laid it up before the Edut (the [Ark] of the Testimony), for mishmeret (to be kept).
35 And the Bnei Yisroel did eat manna arba’im shanah, until they came to an eretz noshavet (an inhabited land); they did eat manna, until they came unto the borders of Eretz Kena’an.
36 Now an omer [i.e., two quarts dry measure] is the tenth part of an ephah [T.N. an ephah is about one-half bushel].